סרט תיעודי אורך (147 דקות) העוקב אחר אירועי 1948 והשפעתם המתמשכת, מסופר באמצעות עדויות אישיות וחומרי ארכיון. במאי: נטע שושני.
צלם קולנוע ובמאי
ITAI
RAZIEL
סרטים דוקומנטריים
סרט תיעודי אורך (120 דקות) החוקר זהות והגבולות המטושטשים בין העצמי לאחר. זוכה פרס הצילום הטוב ביותר — DocAviv 2022. במאי: תומר היימן.
עובדות טרנסג'נדריות מהפיליפינים המטפלות בקשישים חרדים בירושלים — מנווטות בין שני עולמות בעדינות וברוך. 88 דקות, הועבר ל-35 מ"מ. זוכה פרס הצילום — פורום יוצרי הדוקומנטרי; פרס עדשת הזהב — איגוד עובדי הקולנוע והטלוויזיה. במאי: תומר היימן.
דיוקן בן 110 דקות של אוהד נהרין, הכוריאוגרף הישראלי החזוני שחולל מהפכה במחול העכשווי ופיתח את שפת התנועה גאגא. במאי: תומר היימן.
סרט תיעודי בן 45 דקות על פוסט-טראומה — מה נשאר אחרי שהקרב נגמר. שודר בשעת צפיית שיא בערוץ 10, 2018. במאי: איתי רזיאל.
דיוקן דוקומנטרי בן 50 דקות של סטארט-אפ שמפר כל כלל בעולם העסקים — ובכל זאת שורד. זוכה סרט ביכורים — DocAviv 2009. במאי: רגב קונטס.
סיפורו של אולסי פרי, שחקן הכדורסל האמריקאי שהפך לאגדה במכבי תל אביב ומצא בית שני — ואמונה חדשה — בישראל. 75 דקות. במאי: דני מנקין.
סרט תיעודי הבוחן את קשרי הנישואין — הקשרים המחברים, ואלה שנשברים.
דיוקן דוקומנטרי של אוהד נהרין — אחת הדמויות התרבותיות הנחגגות בישראל — הנצפית דרך האמנות, הגוף והמבט שלו. במאי: תומר היימן.
חיילים שנלחמו במלחמת ששת הימים ב-1967 מדברים בהקלטה — עדויות שהוקלטו על ידי עמוס עוז וצונזרו במשך עשורים, נשמעות כעת לראשונה. 90 דקות. במאי: מור לושי.
סרט תיעודי על המושל הצבאי שפיקח על השלטון הצבאי הישראלי באזרחיה הערבים — פרק היסטוריה שכמעט ולא נבחן בקולנוע. זוכה סרט דוקומנטרי מיטב — פסטיבל ירושלים 2024. במאי: דניאל אלפלג.
בערב חג הקורבן 1956, חיילי משמר הגבול ירו והרגו 47 עובדים אזרחים ערבים שחזרו הביתה בכפר קאסם. שלוש נקודות מבט שזורות על מעשה שהפך לאבן דרך משפטית. הוקרן לראשונה ב-DocAviv 2024. במאי: איילת הלר.
ניר גז, מיליונר ישראלי וקונסול כבוד של מלאווי, מנהל מקלט לניצולי סחר בבני אדם באפריקה. דיוקן אינטימי של הומניטר יוצא דופן. במאי: אפרת לכטר.
מוחמד "מישה" אל-שייח', פסנתרן פלסטיני בן 13 מרמאללה, נוסע לירושלים ללמוד אצל מורה יהודי. סיפור על מוזיקה, גבולות והרצון לחצות אותם. 60 דקות. במאי: אבידע ליבני.
בעקבות פיגוע טרור בצומת מעריב, נמצא מת השוטר הדרוזי סלים ברכאת. עשור לאחר מכן, אחיו חוקר האם האמת הוסתרה. מועמד רשמי — פסטיבל ירושלים 2018. במאי: רמי א. כץ.
סער מעוז — נשא HIV, גיי, מגורש מקיבוצו — חי בלונדון 25 שנה. כעת הוא מנסה להתפייס עם משפחתו בישראל. 78 דקות. זוכה פרס Teddy (הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר) — ברלינאלה 2016. במאי: ברק היימן ותומר היימן.
ב-1941, מקרה של טעות בזיהוי בתחנת אוטובוס בבת ים מוביל לחילופי שבויים בין גרמניה לבריטניה בצל השואה. 50 דקות. במאי: אבידע ליבני.
כיבוש הכפר הערבי דיר יאסין ב-1948 — כיום שטח בית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול — מסופר באמצעות העדויות הראשונות על צלולואיד של לוחמי האצ"ל והלח"י. 60 דקות. במאי: נטע שושני.
יומן מסע אינטימי עם אביב גפן — 80 דקות, הועבר ל-35 מ"מ. דיוקן של אחד מהאייקונים הבולטים של הרוק הישראלי, בדרכים וברגעים השקטים שבין ההופעות. במאי: תומר היימן.
עידן רייכל באתיופיה — סרט תיעודי בן 50 דקות העוקב אחר מסעו של המוזיקאי הישראלי אל שורשי המוזיקה שלו, האנשים שהשפיעו עליו, והמדינה ששינתה אותו. במאי: תומר היימן.
מורן סרף, חוקר מוח שסיים בהצטיינות שלושה תארים אקדמיים עד גיל 24, נכנס לרשימה היוקרתית "40 Under 40" של הפרופסורים המובילים בעולם — לאחר שהתחיל את הקריירה שלו, דווקא, כהאקר. כיום, מורן עובד על חיבור ישיר של המוח לשבב אלקטרוני, תוך שהוא מזהיר מההשלכות של מחקרו שלו. במאי: נטע שושני.
סרטים קצרים
קליפים
טלוויזיה
-
צלם ראשי חנוך לוין: חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם בימוי רן לנדאו — ארצה הפקות / ערוץ 1 — מועמדת לפרס אופיר צפייה ↗
אודות
איתי רזיאל הוא צלם קולנוע, במאי ויוצר דוקומנטרי, בוגר בית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב (1999). עם למעלה מ-25 שנות ניסיון בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית, הוא צילם עשרות סרטים, סדרות דוקומנטריות, תוכניות טלוויזיה, פרסומות וקליפים.
איתי עובד עם הבמאים הדוקומנטריים המובילים בישראל — תומר וברק היימן, דוד אופק, נטע שושני, נפתלי גליקסברג, ירון זילברמן, אבידע ליבני, רן לנדאו, מור לושי ואחרים.
פרס עבודת הוידאו הוענק לאיתי על עבודת וידאו שיצר לתחרות "עדות מקומית" (2020). על עבודת הצילום שלו בסרטו של תומר היימן I Am Not, קיבל פרס הצילום הטוב ביותר (לצד גיבור הסרט, אורן) ב- DocAviv 2022. על עבודת הצילום שלו בסדרה חנוך לוין: חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם (2017), הוא היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הצילום הטוב ביותר. על בובות של נייר, קיבל את פרס הצילום מפורום יוצרי הדוקומנטרי ואת פרס עדשת הזהב מאיגוד עובדי הקולנוע והטלוויזיה.
השכלה
- 1998–2001 תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה (הפקה), אוניברסיטת תל אביב
- 2002 קורס מתקדם לצילום קולנוע ב-35 מ"מ — Prise de Vue Ciné 35mm, בית הספר לקולנוע לואי לומייר, פריז
- 2005–2006 לימודי תואר שני בקולנוע וטלוויזיה (הפקה), אוניברסיטת תל אביב
הוקרה
- 2022 פרס הצילום — פסטיבל DocAviv הבינלאומי I Am Not
- 2020 פרס עבודת הוידאו — תחרות "עדות מקומית"
- 2017 מועמדות לצילום הטוב ביותר — פרס אופיר חנוך לוין: חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם
- 2006 פרס עדשת הזהב — איגוד עובדי הקולנוע והטלוויזיה בובות של נייר
- 2006 פרס הצילום — פורום יוצרי הדוקומנטרי בובות של נייר














